דמיטרי נ' שרביט חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח, על-פי חוזה לביטוח נכסים.

כללי

1.התובע יליד 1983, תושב העיר חדרה והיה, במועדים הרלוונטיים לתובענה, הבעלים כדין של רכב פרטי מסוג פולקסווגן גולף, מ.ר. – 40-080-35 (להלן: "הרכב").

2.הרכב היה מבוטח, בביטוח מקיף, לפי פוליסת ביטוח בת-תוקף, מס' 2117403896/10,שהוצאה על-ידי הנתבעת (להלן: "הפוליסה"), בהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 (להלן: "החוק").

3.בהתאם להוראות החוק והפוליסה, התחייבה הנתבעת, בין השאר, לשפות את התובע – המבוטח בעד נזק שיגרם לו מחמת שהרכב אבד או ניזק, בתקופת הביטוח החל מיום 6.12.2010 ועד ליום 31.7.2011. וכן, נקבע בפוליסה, כי במקרה של אובדן גמור של הרכב, תגמולי הביטוח יהיו מבוססים על-פי ערך הרכב במחירון לוי יצחק, בכפוף למשתנים המופיעים במחירון האמור.

4.במוצאי שבת ה-30.7.2011 שעה 23:30 או בסמוך לכך, קרה מקרה ביטוח. הרכב הדרדר לנחל חדרה (להלן: "הנחל) וטבע שם (להלן: "מקרה הביטוח"). מר מאיר חדד שמאי רכב מוסמך מטעם הנתבעת (להלן: "השמאי"), בדק (ביום 31.7.2011) את הרכב וערך חוות-דעת בכתב. (להלן: "חוות-הדעת"). לפי חוות-הדעת, הרכב ניזוק כללית ללא אפשרות או כדאיות תיקון. על-כן, הוכרז הרכב "אובדן כללי". שיעור הנזק, לפי חוות-הדעת, הוא סך של 52,200 ₪.

5.התובע מסר לנתבעת הודעה כדין על מקרה הביטוח. (להלן: "ההודעה"). הנתבעת ביררה את חבותה וחקרה את מקרה הביטוח. דא עקא, הנתבעת דחתה (ביום 6.10.2011) את תביעת התובע לתגמולי ביטוח משתי סיבות: האחת, "הפוליסה אינה כוללת כיסוי ביטוח לאירוע הנדון [מקרה הביטוח]"; והשנייה, "נכנסת ביודעין בניגוד לשילוט שמוצב בכל מקום ובסמוך לרכב, ירדת משביל הנסיעה ונעמדת ביודעין עם גלגל באוויר ובמדרון", בלשון אחרת – התובע – המבוטח גרם, ברשלנות רבתי, להתרחשותה של התאונה ורשלנותו זו הייתה מלווה במצב נפשי של פזיזות או אי-שפיות, דבר שפוטר את הנתבעת מחבותה על-פי הפוליסה והחוק. (להלן: "מכתב הדחייה"). מכאן התביעה דנן.

טענות התובע

6.התובע טוען, בקליפת אגוז, כי על-פי הפוליסה והוראות החוק, על הנתבעת לשפותו בעד הנזק שנגרם לו עקב מקרה הביטוח המכוסה כדין בפוליסה. הנתבעת דחתה, שלא כדין, את התביעה. תגמולי הביטוח אינם שנויים במחלוקת. בדחייתה את התביעה, הפרה הנתבעת את תנאי הפוליסה והוראות החוק, והיא מתנהגת גם בחוסר תום לב.

טענות הנתבעת

7.הנתבעת מכחישה, מנגד, את טענותיו המהותיות של התובע שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לדידה, התובע – המבוטח גרם, ברשלנות רבתי, להתרחשותו של מקרה הביטוח, ורשלנותו הרבתי הייתה מלווה ביסוד נפשי מסוג אי-אכפתיות או פזיזות, דבר שפוטר אותה מחבותה על-פי הפוליסה והוראות החוק.

8.וכן, טוענת הנתבעת, כי יסודותיה של הרשלנות הרבתי של התובע במקרה דנן (היסוד הפיזי והיסוד הנפשי) מוסקים מהעובדות הבאות: התובע נהג ברכב ונסע לנחל חדרה. הוא נכנס לנחל , ביודעין ובניגוד לשילוט המוצב במקום והמורה, כי "האתר סגור למבקרים והכניסה אסורה" ו- "עקב זיהום הכניסה למים אסורה". התובע, בעודו משיג גבול, סטה משביל הנסיעה והעמיד את הרכב במדרון הפונה לנחל, כאשר שלושה גלגלים ניצבים על הקרקע ואילו הגלגל הרביעי באוויר. במצב זה, התובע עזב את הרכב, מבלי לדומם את המנוע, מפתחות הרכב במתנע, תיבת ההילוכים משולבת להילוך סרק (ניוטרל) והרכב נותר תלוי כולו באחיזתו של בלם היד.

9.טענה נוספת בפי הנתבעת היא, כי התובע לא הקטין את הנזק בקרות מקרה הביטוח או לאחר מכן, ועל כן היא לא חייבת בתגמולו.

מסכת הראיות

10.שני עדים היו לתביעה: התובע ומר ויקטור שקרוב (להלן: "ויקטור"). שניהם, הקדימו והגישו תצהיר עדות ראשית (ת/1 ו- ת/3, והכל בהתאמה). וכן, הוגש מוצג נוסף מטעם התביעה והוא ת/2 – ההודעה, חוות-הדעת והתוספת לפוליסה.

11.החוקר הפרטי, מר יאיר ימה, מטעם הנתבעת (להלן: "החוקר"), העיד להגנה. הוא הקדים והגיש תצהיר עדות ראשית (נ/4). וכן, הוגשו 3 מוצגים נוספים מטעם ההגנה: נ/1 – הודעת התובע בפני החוקר; נ/2 – רישיון לרכב; ו-נ/3 – תשריט זירת מקרה הביטוח.

מקרה הביטוח

12.בסופו של יום ולאחר שמיעת ראיות הצדדים, אין מחלוקת של ממש בין הצדדים, כי במקרה דנן אכן קרה מקרה ביטוח, כהגדרתו בפוליסה. במאורע האמור, עמד הרכב (ביום 31.7.2011) במדרון הסמוך לנחל. לפתע הדרדר הרכב לנחל וטבע שם. להסרת ספק, אציין, כי על-פי התנהגותם של העדים והתרשמותי הישירה מהם ובשים לב למכלול נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במהלך המשפט, עדויותיהם של עדי התביעה, לעניין זה - (ת/1, סעיפים 8-1, עמ' 2, ש' 18; עמ' 4, ש' 10-9, ש' 28-13; עמ' 6, ש' 32-12; עמ' 7, ש' 15-1; עמ' 8, ש' 20-17, עמ' 9, ש' 31-24; עמ' 10, ש'; ת/3, סעיפים 7-3; עמ' 14, ש' 4, עמ' 19, ש' 32-17) - היו סבירות, שלמות, קוהרנטיות ומהימנות. בעדויות אלה וככלל, לא מצאתי סתירות מהותיות בעניינים הקרדינליים שבמחלוקת. אין דברי שקר בעדויות אלה. ההפך הוא הנכון. עדויות אלה מחזקות, מאשרות ותומכות האחת ברעותה. וכן, מצאתי אישור, חיזוק ותימוכין לעדויות אלה בשאר הראיות שנפרשו בפניי. (ת/2, ההודעה וחוות-הדעת; נ/1, עמ' 2, ש' 20-4; עמ' 3, ש' 3-1; נ/3, ו-נ/4 – דו"ח החוקר – פרק ממצאי החקירה וסיכום).

רשלנות רבתי – האומנם?